<h1>ראבי"ה סימן תתל"ו</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ואילו מגלחין במועד. הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכמים והתירו לו והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו. [י"ד ע"א] והבא ממדינת הים דשרי, לא שנא (אלא) שיצא למזונות ולא שנא להרויח, אבל יצא לשוט אסור. ושאר כל [אדם] אסור לגלח.
<h2>דף יד.</h2>
וכל אלו שמגלחין מותרין נמי לכבס במועד, וכן מכבסין מטפחות ספרים ומטפחות ידים ומטפחות הספג וכל העולין מטומאה לטהרה ונידה, שאין לה להחליף, וכן מי שאין לו אלא חלוק אחד. וגרסינן בירושלמי [ה"ב] בגדי קטנים כמו שאין לו אלא חלוק אחד דמי. וכן סמרטוטין שנותנן על הכויות שמלוכלכין תדיר. והני מטפחות ספרים אין מכבסין אותן במי רגלים ולא במי משרה אלא בנתר ובורית מפני הכבוד.
ואפילו אבדה לו אבדה ערב הרגל שרי לגלח דטרוד, לא שנא שאינו אומן ולא שנא אומן. ואף על גב דלא מוכחא מילתא ואתי למטעי אי שרית.
<h2>דף יד:</h2>
אמימר מתני הכי אמר שמואל קטן מותר לגלחו בחולו של מועד לא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מעיקרא.
<h2>דף יח.</h2>
אבל שפה מותרת לגלח לכל אדם במועד מזוית לזוית והני מילי בשפה המעכבת, פירש רש"י דהיינו שפת הפה, דהיינו אלינדרין, ואי אנינא דעתיה אפילו של צדי הפה מותר לגלח. הנחה כל שמעכבת [לא גריס] רש"י. ולי נראה דהכי פירושא אם גילח כולה לפני המועד והניח מעט ומעכבת כאילו [כולה] קיימת. ומותר ליטול הצפורנים בחולו של מועד, ולקמן בענין [אבילות] נפרש לה שפיר טפי.
